מה בין הנקה וחינוך?

כולנו רוצים שילדינו יהיו מאושרים. בזמן הקצר שאנו מבלים איתם, הלא הוא "זמן האיכות" המפורסם אנו מרגישים צורך לפצות אותם כל הזמן על החסר ועל רגשות האשם שלנו כהורים במירוץ החיים. וכשאנחנו מפצים, אנחנו לא תמיד מתעקשים על הערכים שחשובים לנו ולא תמיד מציבים גבולות.

חינוך??? את זה הם כבר יקבלו במסגרות. המטפלת, הגננת, המורה… שם הם ייגמלו מחיתולים, שם הם ילמדו לאכול (שהרי רק אצל המטפלת או בגן הם אוכלים כמו שצריך…), שם הם ילמדו איך להתנהג.

אז אם אנחנו לא נמצאים איתם מספיק זמן, איך נוכל לחנך אותם? ככה הם גדלים ובגיל 10 או 12 אנחנו לא מבינים איך יכול להיות שהילד הזה שמדבר אלינו ככה, או הילדה הזאת שטורקת לנו את הדלת בפרצוף בכעס – הם הילדים שלנו. מה, לא חינכו אותם בשום מקום???

אז למה את התינוקות שלנו דווקא חשוב לנו לחנך זמן קצר אחרי הלידה שלא יהיו יותר מדי על הידיים, שיירדמו לבד, שיינקו כל שלוש שעות על השעון?  אימהות לתינוקות בגיל הזה שומעות את המשפטים: "אם תחזיקי אותו הרבה על הידיים הוא יתרגל" או " אבל הרגע הנקת… הוא לא צריך שוב לאכול" מאנשים שמחמיצים לגמרי את העיקר: התינוקות שלנו נולדים חסרי ישע ותלויים בנו לחלוטין. הנקה עבורם היא הרבה יותר מהזנה. היא עונה להם על צרכים רבים אחרים כמו מגע, מציצה, נחמה וחום. המגע והתנועה חשובים מאוד להתפתחותם התקינה של התינוקות. עד הלידה הם עטופים ומוגנים בתנוחה עוברית בתוך הרחם, במגע רציף ובתנועה. אז למה בדיוק הם עלולים להתרגל חלילה? את אותו הדבר הם צריכים גם עכשיו. ההיענות לצורכי התינוק ממלאה צורך גם אצל ההורים. הימנעות מכך מחניקה אינסטינקט בסיסי. כאם את יודעת שתינוקך זקוק לך ושבכוחך להרגיע אותו אבל: מה יגידו? ואולי את נרדמת עם תינוקך אבל לא מודה בכך מחשש מתגובות הסביבה?

תינוק שצרכיו (ורצונותיו, זה היינו הך בגיל הזה) מסופקים  מיידית מטמיע את המסר שיש מי שדואג לו, שהוא לא לבד, שהוא לא צריך לעשות "מניפולציות" כדי שצרכיו ייענו. לכן בניגוד לדעה הרווחת, הוא גדל להיות בטוח בעצמו ובסביבתו ועצמאי יותר מילד שהתרגל מינקות כי צרכיו לא נענים.

נוסף על הצורך במגע ובתנועה תינוקות רכים אינם מפותחים דיים כדי להעסיק את עצמם. הם לא רואים למרחק, עדיין לא שולטים בתנועותיהם ולכן בשבועות ובחודשים הראשונים הם זקוקים במיוחד לעזרה ולתיווך של המבוגרים המטפלים בהם. עם הזמן, התעניינותם בנעשה סביבם גוברת והם ישחקו בצעצוע, יתעניינו במאכלים השונים בארוחות המשפחתית ועוד ועוד. אבל סבלנות, כל זאת – רק בהמשך.

אז מתי אפשר להתחיל לחנך? כשהתינוק גדל מעט ומסוגל להבין מעט יותר את מה שאומרים לו. לתינוק שכבר מתעניין בסביבה ומסוגל להושיט יד לחפץ שמושך את תשומת ליבו, אפשר להציע סביבה מעניינת כדי לרווח מעט את תכיפות ההנקות. בתחילה הוא יהיה מסוגל להעסיק את עצמו דקות אחדות בלבד, בהמשך יותר ויותר.

לפעמים זה יעבוד טוב יותר לפעמים פחות אבל זו התחלה של הצבת גבולות. של חינוך. עם הזמן, ובהתאם לרמת ההבנה וההתפתחות של התינוק יתאפשר  להציב עוד גבולות. כשתינוקות גדלים לפעוטות ייתכן שאימהות ירצו להגביל את ההנקה לשעות מסוימות או למקומות מסוימים (למשל בבית בלבד). הפעוטות עשויים להביע את מחאתם בכעס או בבכי. זה טבעי ונורמלי, אך בהמשך הם יתרגלו.

חינוך אם כן הוא היכולת להציב גבולות בשלב שבו הילד, התינוק או הפעוט, מסוגל ובשל לשתף פעולה. הימנעות מהרמת יילוד או תינוק בן כמה שבועות על הידיים כדי שלא יתרגל, איננה פעולה חינוכית משום שאין לו שום יכולת לשתף פעולה. מה הוא עושה במקום "להתרגל"? הוא מתייאש.

מה זה אומר עלינו כחברה, כתרבות שמרגילה את הילדים שלה להתייאש כבר מינקותם?

אז דחו את החינוך להמשך. עוד יהיו לכם שנים ארוכות לדאוג לכך. עד אז תרימו אותם על הידיים כמה שיותר. תניקו בכל הזדמנות שהתינוק שלכן מאותת לכן שזה מה שהוא צריך. ואם יש קשיים תמיד אפשר לפנות לעזרה מקצועית.

הגב

  Subscribe  
Notify of
הנקה לפי דרישה, פינוק והנקה,