סיפור ההנקה של שירן

שנכנסתי להריון השני שלי עם איתן ידעתי שזה הולך להיות הריון אחר מההריון וחווית ההורות הראשונה שלי עם הראל . הראל נולד לפני ארבע שנים בלידה רגילה אחרי הריון שעבר באופן תקין אבל עם נושא לא פתור של הפרעות אכילה שחוויתי מגיל 16 .

בגיל 16 רציתי מאוד להרגיש טוב עם עצמי וחשתי שאם אהיה רזה כולם אהבו אותי , אבל הדיאטה שעשיתי אומנם גרמה לי לרזות ולהיות מקובלת אבל היא לא עזרה להרגשה הטובה שלי, בפנים נשארתי אותה שירן אבל עכשיו עם שקר , והשקר טפח לי לפרצוף שוב ושוב בצורה של הרזיה והשמנה עד גיל 22, אז החלטתי שדי שלי והלכתי לדיאטנית שעזרה לי עם תפריט ועם פגישות מסודרות. מאותו זמן ועד שנולד הראל שמרתי באדיקות על תפריט שתמיד קיזזתי ממנו ושיחקתי עם המון מניפולציות למרות שהצלחתי לשמור על משקל נמוך וההתקפות של האוכל היו בתדירות מאוד קטנה עדיין בפנים ישב לו השקר הקטן ולחש לי שם בפנים " אני פה" ולי לא היה אומץ לשחרר את השליטה שהרגשתי.

ההריון של הראל היה תקין אבל משמעת האוכל שלי הייתה מאוד קפדנית ובקושי הוספתי אוכל, בסוף הוא נולד במשקל 2.400 בשבוע 38 בלידה רגילה . אני מאוד רציתי להניק אותו ובבית החולים ניסיתי ולא הצלחתי, הייתי כלכך המומה מהחוויה ומהיצור הקטן ושקשקתי מפחד , היו מלא בנות בזמן שילדתי ולא הצלחתי לבקש עזרה, גם לא הבנתי מה אני אמורה לבקש ומה קורה פה , וגם בנוסף לכל הקפדתי עם האוכל שחלילה לא יתמוטט לי הבטחון שזה נתן לי .

שאבתי בבית חלב והייתי בשוק שיש לי בכלל חלב כי הרגשתי שאני יבשה בפנים כי עמוק בפנים ידיעתי שאני לא אוכלת מספיק ושאני חלשה . מהפחד כמעט שלושה שבועות שלשלתי כל בוקר , כשניסיתי להניק פעם אחת לבד הראל ינק כמעט שעה ואני זוכרת שישבתי על הספה הוא מחובר אליי ומוצץ ולי אין מושג מה קורה, הוא אוכל בכלל? אולי הוא אוכל ולא מצליח לשבוע? אולי אין לי חלב? אולי החלב שלי לא מספיק? ואני יושבת איתו ובוכה ומתה מרעב . בסוף הבנתי שאני חייבת לוותר , זה או ההנקה או אני ובחרתי שדי , שאבתי קרוב לשבועיים ועברתי לתחליף.

לאט הבנתי שמשהו לא בסדר  הייתי בוכה המון ומאוד חסרת בטחון ומצד שני הכל היה בסדר ושם דבר מההתנהגות שלי לא היה הגיוני בעיני ואז הבנתי שהחומה הזו חייבת להישבר , כנראה שהייתי מספיק בשלה ומשהו בי נפתח מאז שהראל נולד כי הבנתי שלא אוכל לתפקד כמו אמא בצורה המעורערת הזו ופניתי לדיאטנית אחרת ומשם עברתי תהליך מאוד ארוך עם הרבה אומץ נכנסתי לנושא שכלכך פחדתי לגעת בו ולשבור הרבה מחשבות שעיכבו אותי בכל כך הרבה מקומות בחיי .

שנכנסתי להריון עם איתן כבר הייתי מישהי אחרת , ידעתי שפה הריון הלידה וחווית ההורות תהיה שונה וחיכיתי בציפייה ואושר . אחד הדברים שמאוד רציתי היה להניק , אבל החוויה שהייתה עם הראל הפחידה והרתיעה אותי. התזונאית שלי הפנתה אותי לשלי ולקראת שבוע 36 הגעתי אליה ופתחנו את הנושא והעלתי את כל העכבות והחששות שהיו לי, על היותי לא "מזינה" על היכולת שלי להניק. בגלל הידיעה שאני אוכלת נכון התחושה של "יובש פנימי" כבר לא הייתה קיימת אבל התהודה מהעבר הפחידה אותי. דיברנו על התחושות שלי והרתיעה ואיך מתחילים הנקה ברגע שהתינוק נולד , משהו בי נפתח גם פה והרגשתי שאני רוצה את החוויה הזו .

כשאיתן נולד הייתי בקשר עם שלי במהלך ימיי האשפוז ולא הפסקנו לדבר וכל הזמן ניסיתי להניק ולא הבנתי אם זה הולך וגם לא ידעתי כמה איתן אוכל ואם מספיק לו . רדפתי אחרי היועצות הנקה בבית החולים שיבדקו אם אני עושה נכון. כל הזמן חששתי . הדבר שלא הפסיק להטריד אותי היה אם הוא אוכל ואם טוב לו ונעים לו והוא שבע כי אין לי מדיד לבדוק את זה . שלי הסבירה לי על טיטול רטוב וקקי אבל למישהי שהיא על צורך בשליטה קשה לשחרר ואני חייבת לדעת , אבל לא הייתה לי ברירה כי עם ההנקה חייבת להיות גם אי וודאות של כמות ולסמוך על התינוק שהוא יודע כמה הוא צריך .

כבר אחרי חמישה ימים התייצבתי אצל שלי להדרכה ובדיקה כמה איתן עלה כדי להיות שקטה. ראינו שהוא עלה יפה ועשינו מקצה שיפורים להנקה, הרגשתי יותר רגועה.

הכי מצחיק שאיתן בחודש הראשון עשה רעשים של נהג משאית חורק והוא ינק כמעט כל שעה , וכמובן שאמרו לי " אולי אין לך מספיק חלב" " את לא צריכה להאכיל כל שעה" ועוד כל מיני פניניי חוכמה. שוב רצתי לשלי והפלא ופלא יש לי הרבה חלב ואיתן פשוט מוצף ( שמחה וששון למישהי עם הפרעת אכילה מטופלת שהילד מפוצץ ויש לי מה לתת) , הייתי צריכה להפסיק להציע שני צדדים כדי להוריד כמויות , ואיתן אכן הפסיק לחרוק .

אסכם ואומר כי הקושי שלי להתמודד עם האוכל מאוד פגע באמונה העצמית שלי ביכולת להזין ולהעניק להראל , השקר שלי פגע בי במקום מאוד בסיסי וגם בחווית הבונדינג שאני מרגישה היום עם איתן . ההנקה מעניקה משהו קסום בקשר הזה בין אם ותינוק ,התאהבות שאין לתאר אותה שחסרה כאשר ההזנה נעשית עם תמ"ל. חלילה אני לא מזלזלת כי הראלי שלי אכל תמ"ל מתוך בחירה שפויה בה ידעתי כי אני חייבת לבחור בי ולשחרר ואהבתי אותו ועדיין כמובן אבל היום שאני מניקה את איתן אני מרגישה שאני מעניקה לו בריאות ומגינה עליו .