סיפור ההנקה של אביגיל

הכל מתחיל בנערותי כאשר אובחנתי כ"פוליציסטית".

את הבכור שלי, ישי, התחלתי להניק ישר אחרי הלידה. בגיל שבוע, ביום של הברית, נשלחנו למיון עם חשש להתייבשות משום שעדיין היה במגמת ירידה במשקל. הוא לא היה מיובש והברית התקיימה אך מאותו היום שילבתי הנקה+תוספת תמ"ל. כל האכלה ארכה כשעה וחצי: התחילה ב- 40 דק הנקה+40 דק בקבוק. זה החזיק מעמד כשלושה חודשים וחצי עד שיום אחד הוא פשוט כבר לא רצה לינוק. העדיף את הבקבוק וזהו.

כאשר איילה, השנייה שלי, נולדה כבר הכנתי לי בבית את המטרנה כי ידעתי שלא יהיה לי מספיק חלב ואהיה באותה בעיה. ואכן, ביום השלישי לאחר הלידה כבר נאלצתי להוסיף מטרנה כי היא לא עשתה מספיק פיפי וקקי. איתה היה קצת יותר קשה כי היא התמכרה מהר מאוד לבקבוק והשילוב החזיק מעמד "רק" כחודשיים. לקחתי מוטיליום, הייתי בליווי יועצת וכלום לא עזר. הותשתי וכבר ויתרתי בשלב מסוים.

ועדיין לא עיכלתי שאין לי מספיק חלב. מסתבר שיש כזה דבר.

כשהתחלתי ללמוד קורס מדריכות הנקה, דיברתי על העניין עם שלי, שהייתה הראשונה לנער אותי ולהעלות לי לתודעה את האפשרות שלא אוכל להניק הנקה מלאה ואולי אני צריכה להתאבל על זה. נכנסתי להיריון בדיוק והיו לי 9 חודשים להתאבל על זה. והתאבלתי. היה קשה להתאבל במהלך הלימודים אבל הבנתי שאין ברירה. אני- את מלחמת ההתשה הזו- לא עוברת שוב, בפעם השלישית.

בהיריון השלישי, של אביגיל, נפגשתי עם שלי בתחילת חודש תשיעי והתחלנו בתוכנית. דיברנו על שינוי גישה ושלי הציעה לי משהו שבהתחלה קצת הרתיע אותי:

לא להתעסק עם ייצור חלב ועם השאלות "האם אכלה מספיק? האם יש לי מספיק חלב? עולה במשקל?" כי עם כל זה התעסקתי כבר בשני הילדים הקודמים שלי. אין טעם להתעסק בזה שוב.
אז שלי הציעה האכלה בצינורית. מהלידה, כל ארוחה, להאכיל בצינורית כך שאני יודעת בדיוק כמה היא אכלה ושהיא אכלה מספיק והציצי שלי הוא בעצם בונוס. בין לבין להניק אותה (הרי הנקה זה לא רק אוכל J ) והמטרה הייתה לייצר את חווית ההנקה גם בשבילי וגם בשביל אביגיל ואשכרה ליהנות מההנקה מבלי להתעסק בכמויות.
למרות ההרתעה הראשונית, הסכמתי. מה יש לי להפסיד? הרי את הדרך הראשונה כבר ניסיתי פעמיים.

שלי גת - בית להנקה - סיפור ההנקה של אביגילהצטיידתי בצינוריות, בקבוקים ומזרקים.

משבוע 37 להיריון התחלתי לסחוט קולוסטרום ולשמור במזרקים במקפיא. בהם השתמשתי ביממה שאחרי הלידה. משבוע 36 התחלתי לקחת מורינגה ומהלידה הוספתי חילבה ומוטי ליום.

החלטתי שאביגיל תקבל את הטוב ביותר. ואם עיקר התזונה שלה לא תהיה ממני היא תקבל את החלב מאימהות אחרות ועוד לפני הלידה התחלתי לאסוף תרומות של חלב אם.

אני – מטרנה – לא – קונה!

בימים הראשונים לאחר הלידה האכלתי אותה עוד בכפית ומהיממה השלישית התחלתי עם הצינורית. בהתחלה קצת התקשיתי מבחינה טכנית אבל מהר מאוד למדתי את הטכניקה והיום, גם מחוץ לבית, אני לא נכנעת להאכלה קלה יותר ישירות מבקבוק אלא אני מניקה עם הצינורית כי אני מניקה לכל דבר!

שלי המדהימה מלווה אותי מהרגע הראשון ועד עכשיו באהבה ובסבלנות גדולה ונותנת לי הרבה כוחות ומוטיבציה.

את המטרה הראשונית השגתי. המטרה הבאה: להגיע לשלב המוצקים, ולהישאר רק עם ההנקה שלי בלי תוספות J (בלי עין הרע אביגיל אוהבת לנשנש אותי הרבה אז יש תקווה J )

אני אשכרה נהנית מההנקה. מי היה מאמין.