אני מוזמנת לייעוץ. אם חדשה ותינוק חדש בדרך כלל בן כמה ימים. כולי חיל ורעדה. תוהה מה אמצא מאחורי הדלת. כל יילוד הוא עולם ומלואו. לא משנה איפה, באיזה מעמד סוציו-אקונומי ובאיזה מגזר מדובר, בדרך כלל מאחורי הדלת שנפתחה עומדת אישה מחייכת, עייפה, קצת כואבת עדיין, מבולבלת ובאוויר נישא ניחוח משכר של תינוק חדש.

“אברך אותך בשבת שלום!  אני בטוב, שמחה מהחלטתי, מעניקה לנרי קצת חלב אם ואמא שמחה ורגועה!  תודה שאת כאן️” את ההודעה הזו קיבלתי בערב שבת מאמא מקסימה שאני מלווה. פגשתי אותה לפני כחודשיים עם תינוקת שלא עלתה מספיק במשקל, עייפה, פצועה מאד, כואבת. בוכה. בכי מר של ייאוש וכאב פיזי ונפשי. שילוב של מציצה מאד חזקה של התינוקת, פטמות שקועות שנפצעו בקלות והכוונה לא נכונה בניהול ההנקה הביאו לפציעה חריפה מאד וירידה דרסטית בכמויות החלב. בעדינות אין קץ ותוך כדי כך שאני עוצרת את עצמי שלא לכוון אותה, לתת לה להחליט מה רוצה לעשות, קבענו ביחד שתשאב כדי להגביר את כמויות החלב, ובינתיים תניק מדי פעם עם פטמת סיליקון כשתרגיש שמסוגלת ולא כואבת. מהר מאד השאיבות