סיפור ההנקה של איילת

פעם ראשונה שאני זוכרת את עצמי לא מוותרת היתה כשגיליתי כי הגוש שהוצע לי מהשד ממאיר. היו אלו בשורות לא נעימות לבחורה צעירה בת 29, ספורטאית, שומרת על אורח חיים בריא להפליא ושמעולם לא לקחה אנטיביוטיקה (טוב רק פעם אחת, בהודו). משהו צרם לי בגוף כששמעתי את הרופא מעליל עלי שיש לי סרטן. ההחלמה הנפשית נמשכה תקופה.. בסופה ניצחתי והחיים שלי איתי.

הפעם השניה שלא ויתרתי קורית בימים אלו ממש, עם לידתה של בתי הקסומה.

מהרגע שחשתי את הפה הקטן התר אחר השד שלי בשניה שהניחו אותה עלי, אמרתי אני לא מוותרת.

בהריון הראשון לבני בכורי הייתי תשושה וחסרת אמונה כי השד שלי מסוגל לעשות עבודה של שניים, הוא נתן תפוקה מצויינת אבל אני לא האמנתי בו, ולא טרחתי להעסיק אותו יותר מדי והוא אכן התייבש…

הפעם, לא ויתרתי. החלטתי שאני עושה הכל ומאמינה בגוף שלי. כמו שידע לחלות, ידע להבריא ידע ללדת, כך יידע להניק ולתת לפרי גופי הטהור את מה שהוא זקוק לו ללא תוספות. החלטתי שהפעם אני עושה הכל וזה קודם כל לקבל עזרה מקצועית. בבי"ח קיבלתי ייעוץ ראשוני ויועצת ההנקה המדהימה שם אמרה לי 'אל תוותרי השד שלך עובד היא יונקת מדהים, אין סיבה להפסיק את זה, תאמני את השד לייצר חלב בשביל שניים". והצמידה לי פתק עם מספר הטלפון של שיר.

בצאתנו הביתה מביה"ח עצרתי את בעלי ב'יד שרה', שאלנו משאבה ויאללא לעבודה!! שבוע לא היה לי יום ולילה, כל רגע שלא הנקתי, שאבתי וכל רגע שתמרי שלי בכתה ולא היה לי חלב נתתי לה מטרנה, כשאני מחמיצה פניי למראה החלב המתועש הנלגם לתוך קיבתה הרכה. הקנאה שמלאה אותי מפניה השלווים אחרי ששתתה ונרדמה רק גרמה לי עוד יותר לא לוותר.

ערב חג סוכות, שלחתי מסרון לשיר שאני חייבת עזרה, ילדתי לפני ימים ספורים יש לי שד מתפקד אחד ואין לי די חלב. היא נתנה לי ייעוץ ראשוני בטלפון. זה לא היה ייעוץ, זו היתה הבנה ואהבה מלב קשוב שזרמה אלי דרך הסח רחוק. בצאת החג הגעתי לקליניקה שלה. שיר נתנה לי את הבטחון האמון והתמיכה ברצון העז שלי. היא האמינה בשד שלי, וגרמה גם לי להאמין בו, קיבלתי הדרכה מקצועית מלווה ברוך.

אחרי יומיים שנפגשתי עם שיר עברתי להנקה מלאה ותמרי עלתה במשקל מדהים, זו חגיגת הניצחון שלי! אני מודה לשיר על העדינות שבייעוץ, שהיה ממקום שליו וגרמה לי לצאת למסע ההנקה ללא חששות והמון אמונה. אני מודה לגוף שלי שעובד יחד איתי ומספק לתמרי שלי את צרכיה, והכי חשוב בעיני זה להסתכל על הגוף הבריא, לתת לו קרדיט ולעבוד עם מה שיש ולא לפחד מהחלק החסר כי זה איננו ממילא…