רוצה לשתף בסיפור ההנקה של אורי…
למען האמת, לפני שאורי שלי נולד, הנקה לא נראתה לי טבעית בכלל. אני זוכרת שבתקופת ההריון כשחשבתי אם ארצה להניק, עברו בי מחשבות סותרות וסיכמתי עם עצמי שלא אפסול שום דבר ואראה מה ארגיש כשהתינוק יוולד. מהרגע שאורי שלי יצא לאוויר העולם, אחרי לידת ואקום קשה ו28 שעות צירים, הבנתי שהנקה דווקא מרגישה לי הכי נכון שיש. הסתכלתי על האוצר הזעיר הזה, שהיה עד עכשיו בתוכי והרגשתי שאני רוצה לתת לו את הכי טוב שיש ולהרגיש הכי קרובה אליו. אבל הדרך הייתה קשה ולעיתים כמעט והרמתי ידיים. אורי שלי נולד קטן ובהתחלה ההנקה היתה קשה לשנינו. לי כאב מאוד ואורי היה מתוסכל כשלא תמיד הצליח לינוק. בהמשך, אורי החל לפלוט המון והיה מאוד לא נינוח בזמן ההנקה ואחריה. רופא הילדים קבע שיש לאורי ריפלוקס והמליץ לשלב תמ״ל. אני שכבר הייתי מיואשת, עייפה ומתוסכלת, הסכמתי. וכך אורי החל לקבל מספר פעמים ביום גם תחליף חלב בנוסף להנקה. משם הדרך לכמעט הפסקת ההנקה הייתה קצרה מאוד… לאט לאט אורי כמעט שלא רצה לינוק בכלל וקיבל בעיקר בקבוקים. כל הנקה היתה עוגמת נפש גדולה לשנינו. אורי בכה והתנתק בלי הפסקה ואני הרגשתי שאני נכשלת. המצב היה מתסכל ובלתי נסבל ואני החלטתי שאם זו לא חוויה טובה בשביל שנינו, עדיף שאפסיק להניק. אבל היה בי גם קול אחר. קול שהאמין שההנקה של אורי יכולה להיות חוויה אחרת לשנינו ושרצה להלחם עליה. האמנתי באורי שלי שהוא רוצה ויכול לינוק בהנאה.
בנקודה זו הגעתי לשלי בהמלצה של חברה (שגם לה שלי הצילה את ההנקה) ואיזה מזל גדול שהגעתי אליה! בלי הרבה ציפיות, החלטתי שאין לי מה להפסיד וכתבתי לשלי הודעה ארוכה כאורך הגלות. חשבתי לעצמי שהסיכוי שתוכל לעזור לנו בכלל בשלט רחוק (כי גרה בחו״ל כרגע) הוא קלוש. איזו טעות היתה בידיי! שלי ענתה לי תוך דקות, במקצועיות ואדיבות שחיממו את ליבי. עם רצון ענקי לעזור, שקפה לי בדיוק את המצב (לאחר שערכה תשאול מקיף) והסבירה לי שכדי לחזור להנקה מלאה אני ואורי נצטרך לעבוד קשה מאוד. כמויות החלב כבר ירדו וחמור מכך אורי כבר חווה את ההנקה כלא נעימה. החלטתי שאני צוללת לתוך זה וכך שלי, אני ואורי התחלנו את מה שאני קוראת לו ״המסע לארץ החלב״. הסתמסנו ודיברנו בוואטסאפ על בסיס יומי ואפילו כמה פעמים ביום. שלי חיזקה אותי בדרך, נתנה לי תמיד תשובות מקצועיות וגם הייתה אמיתית וכנה. הרגשתי כאילו היא איתי באונליין כי הזמינות שלה היתה רבה כל כך וגם היום כשהתהליך כבר הסתיים, שלי עדיין זמינה בכל שאלה. התהליך היה ארוך ולקח כחודש וחצי מאוד אינטנסיביים של שאיבות אחרי כל הנקה, ירידה הדרגתית בכמויות התמ״ל, שקילות תכופות של אורי ובעיקר סבלנות אין קץ ואמונה בתינוקי שלי כשלא תמיד רצה לינוק. והנה פתאום, כאילו תמיד כך היה, ההנקה החלה לזרום ולהרגיש הכי טבעית שיש. מבלי שהרגשתי, אורי ינק יום שלם ולא קיבל אף לא בקבוק אחד של תמ״ל. היום כבר כמעט חודשיים שאורי שלי בהנקה מלאה לגמרי. אוהב ורוצה לינוק. מבקש לינוק לא רק כשרעב אלא גם כשצריך חום וקירבה ואני נהנית מכל רגע עם התינוק המתוק שלי. הריפלוקס אגב, נעלם כלא היה (אם היה) והשיעור שאני למדתי הוא שהנקה שאמורה כביכול להיות טבעית מלידה, היא משהו שצריך לעבוד בשבילו ולעיתים קשה. אבל העבודה משתלמת וכשההנקה מסתדרת היא הכי נעימה ומתגמלת שיש. שלי, אני ואורי מודים לך מעומק ליבנו ובטוחים שתמשיכי להוביל עוד אימהות רבות אל ״ארץ החלב״.
