מילים נושאות משמעות” מאת דיאן וייסינגר
יועצת ההנקה אומרת לאם: יש לך הזדמנות נפלאה לספק לתינוקך את הדרך הטובה ביותר להתחיל את חייו, וזאת באמצעות הקשר המיוחד של ההנקה. היתרונות הנפלאים של ההנקה ילוו אותך ואת תינוקך כל חייכם.” ואף על פי כן האֵם מאכילה את תינוקה בתרכובות מזון לתינוקות. מדוע?
תשובה חלקית לשאלה היא משום שמשפט כגון זה, שסגנונו אופייני לאנשי מכירות, היה יכול להופיע בה במידה בעלון פרסומת לתרכובות מזון לתינוקות. אם אנו, יועצות ההנקה, נוקטות לשון זהה ללשון המקדמת את תעשיית תרכובות המזון לתינוקות, אחד מאתנו פועל בדרך שגויה… וככל הנראה לא מדובר בחברות השיווק הבינלאומיות. אביא לדוגמה כמה ביטויים ומשפטים ששגורים בפינו, שלדעתי מערערים את הכוונות הטובות שלנו בכל פעם שאנו משתמשות בהם.
“הכי טוב שיש”, “אידאלי”, “אופטימלי”, “מושלם”. “האם ההורוּת שלך היא הכי טובה שיש?”, “האם חיי המשפחה שלך מתנהלים באופן אידאלי?”, “האם את מכינה ארוחות אופטימליות?” – ודאי שלא. אלו מטרות נעלות, לא נורמה בסיסית. בואי ננסח שוב: “האם ההורות שלך אינה ראויה?”, “האם חיי המשפחה שלך מתנהלים באופן לא נורמטיבי?”, “האם הארוחות שאת מכינה אינן ראויות למאכל?”; נכון שעכשיו זה פוגע ומעליב? אולי אינך מצפה להיות הרבה מעל הנורמה, אבל בהחלט אינך רוצה להיות מתחת לנורמה.
כשאנחנו (וכל יצרני תרכובות המזון לתינוקות) אומרות שהנקה היא האפשרות הכי טובה שיש להאכלת תינוקות כי היא מספקת את המזון האידאלי, המאוזן באופן מושלם להזנה אופטימלית של התינוק, התגובה ההגיונית היא: “נו, אז מה?”. ניסיוננו מלמד ש”אופטימלי” אינו הכרחי; “נורמלי” זה בסדר. אלא שהיוצרות התהפכו. התואר “נורמלי” ננקט בימינו ביחס להזנה מלאכותית, שנחשבת בטוחה ומתאימה, בעוד שההנקה היא ההזנה הטבעית. ההזנה המלאכותית היא הלוקה בחסר, היא שאינה שלמה, היא הנחותה. אלו מילים קשות, אבל ראוי לתת להן מקום הולם באוצר המילים שלנו.
יתרונות. כשאנחנו מדברות על יתרונות ההנקה – “שיעור נמוך” של מחלת הסרטן, “סיכון מופחת” לאלרגיות, הקשר “המועצם” בין האם לתינוקה ומערכת החיסון “המחוזקת” – אנחנו למעשה מאששות את תפיסת ההזנה בבקבוק כנורמה המקובלת.
במחקרים השוואתיים ברפואה משתמשים בנורמות ביולוגיות, לא תרבותיות, כדי לקבוע אם סטייה מהנורמה מזיקה או מועילה: “למעשנים יש נטייה רבה יותר ללקות במחלות”. “הגברת מינוני חומצה פולית בהיריון עשויה להפחית מומים בעובר”. לכן מאחר שהנקה היא נורמה ביולוגית, הניסוח הנכון אינו “תינוקות יונקים ‘בריאים יותר'”, אלא “תינוקות שהוזנו בהזנה מלאכותית חולים לעתים קרובות יותר ובאופן חמור יותר”. לתינוקות יונקים אין “ריח טוב יותר”, אלא “הזנה מלאכותית גורמת ריח לא נעים של הצואה, והוא מעיד על בעיות במעי התינוק”. איננו יכולים לצפות לכונן תרבות של הנקה אם לא נעמוד על כך שההנקה תשמש מודל של בריאות הן בשפה הן בספרות המקצועית.
מחובתנו לערער על משפטים שעברו היפוך משמעות בידי התקשורת ובידי עמיתינו. כאשר אנו נכשלות בתיאור נזקי ההזנה המלאכותית, אנו מונעות מהאם לקבל החלטה מכרעת, מבוססת על מידע. אם שחווה קשיים בהנקה עלולה שלא לבקש סיוע אם מדובר ב”בונוס מיוחד”, אבל אולי תשווע לעזרה אם תדע מה רב ההפסד לה ולתינוקה. הסיכוי שהיא תשתמש בתרכובות מזון לתינוקות “רק כדי שיתרגל לבקבוק” יקטן אם היא תדע שתכולת הבקבוק גורמת נזק.
האשליה הנוחה שההזנה בבקבוק היא הנורמה מונצחת בייחוד בדיונים על התפתחות קוגניטיבית. כשאני שואלת מומחים במקצועות הבריאות אם הם מכירים את פרטי המחקר על הקשר בין הורים מעשנים למנת משכל, מישהו אומר תמיד: “מנת המשכל של ילדים של אמהות מעשנות נמוך יותר”. כשאני שואלת על אודות המחקר על פגים הניזונים מחלב אם או בהזנה מלאכותית, מישהו יודע תמיד לומר שתינוקות יונקים “חכמים” יותר. מעולם לא ראיתי אופן הצגה שונה של שני המחקרים האלה – לא בתקשורת ואף לא מידי עורכיו עצמם. אפילו אנשי מערכת הבריאות נדהמים כשאני מנסחת מחדש את התוצאות ומציבה כנקודת המוצא את ההנקה כנורמה: מנת המשכל של תינוקות המוזנים באופן מלאכותי ושל תינוקות של הורים מעשנים נמוכה יותר.
היפוך המציאות מטעה אף יותר כאשר משתמשים באחוזים משום שהמספרים משתנים לפי אמת המידה שאנו בוחרים בה. אם B הוא 3/4 מ-A, אז A הוא 4/3 מ-B. בבחירה ב-A כאמת מידה, B הוא 25% פחות. בבחירת B כאמת מידה, A הוא 33.3% יותר. לכן, אם 100 יחידות מאותו מוצר מוצעות למכירה ב=”25% פחות”, המחיר הוא 75. כשהמבצע מסתיים והמוצר נמכר במחירו המלא, הוא עולה ב-33.3% כדי להגיע למחיר של 100. אותם דפוסים מופיעים במחקר שנערך לאחרונה, ומצא “ירידה בשיעור של 25%” במקרי סרטן השד בקרב נשים שהניקו את ילדיהם. בחישוב חדש, שנעשה מתוך התייחסות להנקה כאל נורמה בריאותית, קיימת למעשה עלייה של 33.3% במקרי סרטן השד בקרב נשים שהזינו את תינוקותיהם בהזנה מלאכותית. תארו לעצמכם מה שונה תהיה ההשפעה של כל אחת מן העמדות האלה על דעת הקהל.
מיוחד (ונטיותיה). “הנקה היא מערכת יחסים מיוחדת”. “סדרי לך פינת הנקה מיוחדת”. בהקשר המשפחתי, ארוחות מיוחדות גוזלות זמן רב. נסיבות מיוחדות פירושן עבודה נוספת. “מיוחד” זה נחמד, אבל מסובך, לא חלק שגרתי מהחיים, ולא משהו שאנחנו רוצים לעשות לעתים קרובות מדי. לרוב הנשים פעולת ההנקה צריכה להשתלב בקלות בחיים עמוסים, והיא כמובן משתלבת. “מיוחד” טומן בחובו עצה לגמילה, לא להנקה.
הנקה היא האפשרות הטובה ביותר, תרכובת מזון לתינוקות היא האפשרות השנייה הטובה ביותר. לפי ארגון הבריאות העולמי קביעה זו אינה נכונה. המדרג שהארגון קבע הוא: 1. הנקה; 2. חלב אם שאוב שניתן לתינוק בצורה אחרת; 3. חלב של אם אחרת; 4. תרכובת מזון לתינוקות. עלינו לצרוב זאת בתודעה ולהנחיל זאת לכלל הציבור. “האפשרות הטובה השנייה אחרי האם עצמה” – מקורה בשד ולא בקופסה. הדוגמיות שמונחות באופן מפתה על המדף בחדרו של הרופא הן רק האפשרות הטובה הרביעית כפתרון לבעיות הנקה.
יש צורך בתרכובות המזון לתינוקות במצבים מסוימים. אבל רק משום שאין לנו בנקים של חלב אם. אדם שנזקק לתרומת דם אינו פונה לתחליף מדרגה רביעית; קיימים בנקי דם, והם מספקים דם אנושי לבני אנוש. אדם אינו צריך להיות חולה במחלה מיוחדת כדי להיות זכאי לדם; די בכך שהוא סובל ממחסור בדם. עם זאת, רק לתינוקות שמגלים אי-סבילות לאפשרות הטובה הרביעית יש הזכות לקבל את האפשרות הטובה השלישית. אני תוהה מה יקרה אם דם מסחרי לא יקר יחסית ישמש תחליף שיש בו סיכון בריאותי גדול יותר מדם שנתרם. מי ייחשב לא חשוב דיו לקבל אותו? כאשר מטופלת שלנו משתמשת בתרכובת מזון לתינוקות, בואו נזכיר לה ולרופאיה שבנקי חלב צריכים להיות בהישג יד. רק אחרי שהשימוש במושג “בנק חלב” יחדור לשפה שלנו, יהפכו בנקי החלב לחלק מהתרבות שלנו.
איננו רוצות שאמהות שמאכילות את תינוקותיהן בבקבוק יחושו אשמה. אשמה היא מושג שנשים רבות מאמצות אוטומטית, גם כאשר הן יודעות שהנסיבות מעבר לשליטתן (אימא שלי היתה ידועה כמי שנהגה להתנצל על מזג האוויר).
תחושת האשם (הכמעט) אוטומטית בקרב נשים עולה בבירור מתשובותיהן לתרחיש הבא: נניח שהשתתפתם בשיעורי תעופה. כמו כן צפיתם בטייסים מטיסים מטוס. כעת, דמיינו שאתם נוסעים היושבים במטוס של שני מושבים. הטייס חוטף התקף לב והטסת המטוס בידיכם. אתם מתרסקים. האם אתם מרגישים אשמה?
הגברים שאליהם הפניתי שאלה זו ענו: “לא. היכרות עם נושא התעופה אינה ערובה לכך שאתה יכול להטיס מטוס”, “לא, מפני שעשיתי כמיטב יכולתי”, “לא. אולי היה לי חבל על המטוס ועל הטייס, אבל לא הייתי מרגיש אשם”, “לא. מאוד מסובך להטיס מטוס, אפילו שצפית במישהו עושה זאת”. כיצד ענו הנשים ששאלתי? “לא הייתי חשה אשמה ביחס למטוס, אבל אולי הייתי מרגישה אשמה ביחס לטייס משום שהיה סיכוי ולו הקטן ביותר שהייתי מצליחה להנחית את המטוס”. “כן, מפני שאני מאוד מחמירה עם עצמי בעניין הטעויות שלי. להרגיש רע ולהרגיש אשמה משמשים אצלי בערבוביה”. “כן, כלומר, ברור. אני יודעת שאני לא אמורה להרגיש ככה, אבל ככל הנראה הייתי מרגישה אשמה”. “האם הרגתי מישהו נוסף? אם לא הרגתי אף אדם נוסף, אז אני לא חשה אשמה”. שימו לב לאמירות “הטעויות שלי”, “אני יודעת שאני לא אמורה”, “האם הרגתי מישהו?”. אלה נאמרות על אירוע שכלל לא היה בשליטתן של הנשים האלה!
אֵם שבוחרת שלא להניק או שמניקה זמן קצר מכפי שתכננה, עושה כמיטב יכולתה באמצעים העומדים לרשותה. ייתכן שאמת המידה שלה היא הפזמון breast is best(הנקה היא האפשרות הטובה ביותר) וייתכן שראתה אמהות אחדות מניקות בקניון. ברור שהמידע או הניסיון כאן מועטים ביותר, ואף על פי כן היא עדיין עשויה לחוש אשמה. היא אישה.
רובנו נתקלנו באמהות שקיבלו מידע מספק, התאמצו להניק ללא הצלחה ופנו להאכלה בבקבוק בתחושת השלמה משום שהן יודעות שעשו כל שביכולתן. וראינו גם אמהות שלא קיבלו די מידע והפנו את זעמן המאוחר כלפי מערכת שלא סיפקה להן את האמצעים שהיו יכולים לעזור להן, ושהן גילו רק בשלב מאוחר יותר. סייעי לאם שאומרת שהיא חשה אשמה לנתח את רגשותיה וייתכן שתחשפי רגשות שונים לחלוטין. מישהו, לפני זמן רב, צייד אמהות אלו במילה “אשְמה”. אין זאת המילה הנכונה.
והנה עוד דוגמה: הפכת לנכה עקב תאונה קשה. הרופא והפיזיותרפיסט שלך מסבירים לך שיידרשו חודשים רבים של עבודה כואבת ומפרכת כדי שתוכלי לשוב ללכת, ללא ערובה להצלחה. הם מסייעים לך להסתגל לחיים בכיסא גלגלים ותומכים בך נוכח הקשיים המתגלעים. כעבור עשרים שנה, כאשר רגלייך מנוונות ללא תקנה, את פוגשת מישהי שעברה תאונה דומה לשלך. “היה קשה”, היא אומרת, “עברו עלי שלושה חודשים של גיהינום. אבל מאז אני הולכת על שתי רגלַי”. האם היית מרגישה אשמה?
נשים שלפניהן הצגתי את התרחיש הזה אמרו לי שהן היו חשות כעס, מרגישות נבגדות, מרומות. הן הביעו את רצונן לעבור תהליך זה שוב, הפעם עם מידע הולם. הן היו חשות חרטה על הזדמנויות שהוחמצו. כמה מהנשים אמרו שהיו חשות אשם על שלא פנו לקבל חוות דעת נוספות, על שלא התמידו, על היעדר מידע ותמיכה. אולם נניח בצד אשמה תלוית מגדר, איננו אמורות לחוש אשם על שנמנע מאתנו עונג. אם שאינה מניקה מזיקה לבריאותה, מגבירה את הקשיים ואת ההוצאות הכרוכות בגידול התינוק והילד ומחמיצה את אחת ממערכות היחסים המענגות ביותר עלי אדמות. היא איבדה משהו בסיסי לרווחתה. איזה מסר של סיפוק מהנקה אנחנו מעבירות כאשר אנחנו משתמשות במילה “אשם”?
בואו נתנסח מחדש בשימוש במילים שאותן נשים נתנו לי: “איננו רוצות לגרום לאמהות שאינן מניקות לחוש כעס. איננו רוצות לגרום להן להרגיש נבגדות. איננו רוצות לגרום להן לחשוב שהן מרומות”. אם נקלף שכבה אחר שכבה את ההשלכות של “איננו רוצות לגרום להן לחוש אשמות”, נגלה מערכת שמנסה לטשטש את עקבותיה. אין זה ניסיון להגן על האם. זהו ניסיון להגן על המערכת עצמה. בואו “ניישר קו” עם האמהות, נתמוך בהן כשההנקה אינה צולחת, ונעזור להן לפסוח על המילה הזאת, שאינה הולמת ואינה יעילה.
בעד ונגד. הנקה היא עניין בריאותי, חד וחלק. היא אינה בחירה בין שתי אפשרויות שוות ערך. “אחד מהחסרונות בכך שאינכם מעשנים הוא שמן הסתם עישון פסיבי ירגיז אתכם”, “אחד מיתרונות העישון הוא שהוא תורם לירידה במשקל”. לב העניין הוא תחלואה ומוות דיפרנציאליים. כל השאר – בין שמדובר בסיגריות או בתרכובת מזון לתינוקות – נמוג כעשן.
בבית יולדות מסוים נוקטים גישה “מאוזנת” במידע שנמסר על הזנת התינוקות. העובדות שהיציאות נטולות ריח והרחם חוזר לגודלו הנורמלי מצוינות בין חמש השורות על יתרונות ההנקה (האם פירוש הדבר שרחמן של נשים שאינן מניקות לעולם אינו חוזר לגודלו הנורמלי?). טפטוף של חלב מהשדיים וחוסר האפשרות לראות את כמות החלב שהתינוק מקבל נכללים בארבע השורות על חסרונות ההנקה. יתרון של תרכובות המזון לתינוקות הוא שאמהות מסוימות מוצאות שהשימוש בהן “מגביל אותן פחות ומביך אותן פחות”. המידע אינו שונה מהותית מהרשימות ה”מאוזנות” שסוכני מכירות של תרכובות מזון לתינוקות מטפטפים לציבור במשך שנים. למעשה, זאת צורת מכירה טובה אף יותר משום שכעת יתרונות המוצר מקבלים תמיכה ברורה מידי צוות בית החולים. האֵם, אשר “נחשפה למידע במלואו”, מרגישה כעת ביטחון ביכולתה לקבל החלטה בריאותית ארוכת טווח שמבוססת על ריח חיתול נעים יותר או על גודל שטח העור שנחשף בעת ההנקה.
מדוע חברות מסחריות לתרכובות מזון לתינוקות מציגות רשימות “בעד ונגד” שחושפות למעשה כמה מהחסרונות של המוצרים שהן מייצרות? משום שגישה “מאוזנת” שמוצגת בחברה מוטית תומכת למעשה בהטיה. אם A ו-B כמעט שווים, ואם יותר מ-90% מהאמהות בוחרות בסופו של דבר ב-B, כפי שעושות אמהות בארצות הברית (לפי סקר בקרב אמהות, שנערך ב-1992 על ידי “מעבדות רוֹס” ולא פורסם, רק 10% מהאמהות בארצות הברית מניקות את ילדיהן בני השנה), מן ההיגיון הוא לפעול על פי הרוב. אילו היה הבדל ניכר, ללא ספק אנשי הרפואה היו מקפידים להישאר מחוץ לתהליך קבלת ההחלטות. זוהי החלטה שעל ההורים לקבל. נכון. על אחת כמה וכמה כשרשימת ההבדלים “מאוזנת”. באחד הגיליונות האחרונים של כתב עת להורות סיפר רופא ילדים: “כשאני מבקר בבית החולים אֵם שזה עתה ילדה ואני שואל אותה ‘האם את מניקה או נותנת בקבוק?’ – אם היא אומרת שהיא עומדת לתת בקבוק, אני מהנהן בראשי ועובר לשאלה הבאה. תמיכה בהורים טריים פירושה לצדד בכל החלטה שהם מקבלים; אינך ניגש ליולדת ואומר לה שהיא עושה טעות איומה שפוגעת בה ובילד שלה.”
לעומת זאת, אם אישה מודיעה לרופא שלה בדרך אגב בשעת בדיקה שגרתית שהיא חזרה לעשן לפני כמה ימים, הרופא יוודא שהיא מבינה את הסיכונים, מן הטעם שכעת זה הזמן הנוח ביותר שאפשר לשנות בו את דעתה. הבעת דעה ברורה על עישון ובה בעת “להניח להורים להחליט” על הנקה בלי לוודא שהמידע הדרוש בידיהם, היא התנהגות צבועה וחסרת אחריות. את ההחלטות בחיים תמיד מקבל הפרט, אבל אין פירוש הדבר שמקורות המידע שלו צריכים להיות מושתקים, ושיימנע מהורים שבוחרים בהאכלה מבקבוק מידע שאולי יוביל להחלטה אחרת עם היוולדם של ילדיהם הבאים.
הנקה. רוב היונקים אינם רואים כלל את החלב שלהם, ואני בספק אם אֵם ממין אחר השייך למשפחת היונקים “מאכילה” את צאצאיה במרווחי הנקה שנקבעו בהתאם למסקנותיה על רמות הרעב של התינוק. הנקה מרגיעה את הצאצא והיא ללא ספק פעולה נעימה. אנו היונק היחיד שמשתמש במודע בהנקה כדי להעביר קלוריות… ואנו היונק היחיד שיש לו בעיות כרוניות עם ההעברה הזאת.
כל העוסקות במקצוע זה, ללא יוצאות מן הכלל, רוצות שההנקה תהיה נקודת הייחוס הביולוגית שלנו. אנו רוצות שהיא תהיה נורמה תרבותית; אנו רוצות שחלב אנושי יהיה זמין לכל התינוקות האנושיים, ללא קשר לנסיבות כאלה ואחרות. צעד חיוני ראשון בדרך להגשמת מטרות אלו הוא בהישג יד של כל אחד ואחת מאתנו. כל שעלינו לעשות הוא… להיזהר בלשוננו.
תרגום: עינת טלמון. מתוך המדריך הישראלי להנקה מאת שלי גת, עינת טלמון, ורד לב.
